פרשיה היסטורית
-
איך ועל מה כמעט
הוחלט בשלילה על הקמת בית הספר המשותף בגוש זבולון
הביא לדפוס
והעיר הערותיו – מאיר יפה
עיון
ביומן קבוצת רמת יוחנן משנת 1944, שערך יעקב יניב ז"ל, מגלה פרשיה מרתקת
שמלמדת על כמה הבדלים בין הקיבוץ של אז לקיבוצנו כיום ב 2015 עת נכתבות שורות אלו.
בקיץ
1940 בעקבות "הטרנספר" עם בית
אלפא נחתה ברמת יוחנן קבוצת ילדים גדולה בגיל בית הספר. גם עליית כפר המכבי ואושה
לקרקע בסוף שנות ה – 30, תרמה לתובנה שנכון יהיה להקים בית משותף לשלושת הקיבוצים.
במשך כשנתיים ישבה ועדה משותפת לשלושת הקיבוצים שהצליחו ליישר את כל ההדורים
והמחלוקות. סוגיה אחת שהעסיקה את החברים עד מאוד נותרה נותרה ללא כל פתרון (כולנו
זוכרים מה התרחש בעצם אותם ימים באירופה...).
והרי
תיאור המחלוקת כאן בקטע מתוך יומן קבוצת רמת יוחנן, חלק ב', עמוד 2. והכתוב מדבר
בעד עצמו:
("חבר"
– הכוונה היא לחבר הקבוצות – הגוף שלימים יהפוך לאיחוד הקבוצות והקיבוצים ולאחר
מכן לתק"ם)
וקצת
פיענוח של הדברים:
למה
התכוון הכותב כשכתב "...שבחגי הפועלים ישירו גם את המנון
"התקוה" נוסף לשני ההמנונים." הימים הם ימי ההגמוניה של תנועת
הפועלים והקיבוצים עומדים בראש המחנה עם תודעה סוציאליסטית פועלית חזקה מאוד,
ומחפשים דרך לשלב בין הציונות לסוציאליזם. מולם עמד היריב הפוליטי והרעיוני, המחנה
האזרחי שנחשב רחמנה ליצלן לבורגני. קיבוץ אושה שהוקם על ידי תנועת הנוער הציוני
תמיד נחשד ע"י חברי רמת יוחנן כלוקה בבורגנות ומתחזה לקיבוץ.
באותם
ימים, מעמדה של "התקווה" כהמנון הלאומי עדיין לא היה כה מבוסס ומוסכם
כמו היום. רק סיום מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות והקמת המדינה הפכו את "התקווה"
להמנון היחיד הבלתי מעורער.
שני
ההמנונים המובנים ומוסכמים על כולם היו "האינטרנציונל" המנון
מעמד הפועלים העולמי הקוסמופוליטי, ו"תחזקנה" שכתב חיים נחמן
ביאליק. "תחזקנה" היה חיבור
ששילב את הלהט המהפכני של מעמד הפועלים עם היסוד הלאומי של הציונות. "התקווה"
נחשב על ידי חברי רמת יוחנן כשיר לא מספיק מהפכני ולכן לא היו מוכנים שיפגע בנפש
הילדים והנוער - ציפור נפשם.
נביא
בהזדמנות זאת את מילות שלושת ההמנונים לכל מי שלא מכיר את כולם בעל פה וללא קביעת עמדה על מדרג הקדושה ביניהם...
חיים הדומי המנהל האגדי בבית אמציה על רקע קיר אמציה - ליבו הפועם של בית ספר גוש זבולון לפני שהוסיפו וסגרו ושינו פניו....
|
האינטרנציונל
מילים: אז'ן פוטייה; לחן: פייר דה-גייטר
תרגום עברי: אברהם שלונסקי
כתיבה: 1871 במקור;
הלחנה: 1888
קוּם הִתְנַעֵרָה
עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי
רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת
הַלֵּב לִחֵכָה
לִקְרַאת אוֹיֵב
הִכּוֹן לַקְּרָב.
עוֹלָם יָשָׁן
עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף
נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ
אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
זֶה יִהְיֶה קְרָב
אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל
יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!
|
ברכת עם (תחזקנה) מילים: חיים נחמן ביאליק
תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל-אַחֵינוּ
הַמְחוֹנְנִים
עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ
בַּאֲשֶר הֵם שָם;
אַל יִפֹּל רוּחֲכֶם –
עַלִּיזִים, מִתְרוֹנְנִים
בֹּאוּ שְכֶם אֶחָד
לְעֶזְרַת הָעָם!
אִם-לֹא
אֶת-הַטְּפָחוֹת – רַק מַסַּד יְסַדְתֶּם
רַב-לָכֶם, אַחַי,
עֲמַלְכֶם לֹא-שָוְא!
הַבָּאִים – וּבְנִיתֶם
וְטַחְתֶּם וְשַדְתֶּם,
עַתָּה רַב-לָנוּ אִם
נָטוּי הַקָּו.
מִי בַז לְיוֹם
קְטַנּוֹת? הַבּוּז לַמִּתְלוֹצְצִים!
מַלְּטוּ אֶת-עַמְּכֶם
וְאִתִּים עֲשׂוּ –
עַד-נִשְׁמַע מֵרָאשֵי
הֶהָרִים מִתְפּוֹצְצִים
קוֹלוֹת אֲדֹנָי
הַקֹּרְאִים: עֲלוּ!
|
התקוה
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי
מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה,
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה בַּת
שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי
בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.
|
מקהלת בית הספר בשנות הארבעים - אולי הם שרים את ההמנונים???
נירה שלם המורה לזימרה של בית הספר מנצחת על השרים על במת האמפיטאתרון - גם אנחנו אולי שרים את ההמנונים - פרס למזהים לפחות 5 מהמזמרים - כולל את כותב שורות אלה....
מחזור ילידי 1948- 1947 מקבלים כלים שיאפשרו להם לבצע את המהפכה מההמנונים....
