ירמי בן צבי

 

תל חלום

 

מעשיה עתִיקה עִם שפם וזקן, 

על אורח חיים ותקנון מתוקן,

בה יסופר על החולמים לבית,

שמתחו "מטר צר" קטן כזית,

ועשוהו בית מידות נאה שבּוֹ,  

ה"מטר רץ" לאוֹרכּוֹ וּלְרוֹחבּוֹ.

 

 

השמועה ש"תל חלום" הוא כפר מצליח עשתה לה כנפיים. שמו יצא למרחקים, שדיבשו ניגר, חן מוצאותיו וחסד מעשיו. קרן השפע ממלאה את הנפש בגאון, את הלב ברון, ואת הכיס בממון. ומפעל רב בו, שמוניטין לו בעולם, מצויין ונאה, מניב וזן ברווחה את כל החולמים.

והיה בשמוע אנשים בחוץ על דבר הטוֹבה הזו, קמו, עזבו עיסקיהם, מכרו דירותיהם ועקרו אל "תל חלום". וגם הבנים שבו ממרחקים לקבוע בו מישכנם, להודיעך איפה מרוחה החמאה שנשתבח בה "תל חלום".

מלאו האסמים בר והיקבים יין, וגם אברכים ועלמות פרו ורבו והולידו ילדים לתפארת עד שצר המקום מִשֵׂאתם.

קמה צעקה רבה:

"איפה נלין? הבו לנו קורת גג, להניח אותי, ואת ילדי, ואת חיות מחמדי בדירת סטנדרט. זכרנו את האוהלים, והבדונים, והליפטים, והצריפים, והשירותים המשותפים, את הדלף והזלף והקרה בחורף, והשרב בקיץ, ועתה נפשנו יבשה, אהה! אהה!"   

 

ראו פרנסי הקהילה בעוני עמם, אפס כי גם צעקתם שמעו וכינסו מועצה לתקנן את המעוות.

ישבו, וחשבו, ודנו, ושקלו, וטרו, והפכו כל אבן בתקנון שבעה ימים ושבעה לילות. אימצו מוחם, קימטו מיצחם, דיברו והתווכחו עד כלות, רקחו תקנון וביטלו אותו. עד שלבסוף קם ר' מוח איש חזון ואמר: "יש להגדיל את הכפר ולהרחיבו"

בירכו פרנסי "תל חלום" את ר' מוח איש חזון על חריפותו ואמרו: "שמענו וגם נעשה!"

עוד באותו יום ניתן פרהסיא למכרז שיתרונותיו נאים ותשואתו מרובה. ויצא קול להזמין את קאסם ובאסם בוני הארץ, את שחאדה ולָביב וניזָר סוללי הדרך, ואת חאלד וחאסן ומוחמד נושאי הכלים, ומחמוד וחמודי וזיאן העושים במלאכה, קבלנים בני קבלנים, עם קבלות לעילא, לבנות רובע חדש ונאה, שיהיה לחולמים מקום להניח את ראשיהם בימים ובלילות, ולא יאמרו: "צר עלינו המקום".

ויצאו המודדים, רוכשי הרכש, האחשתרנים, מבוהלים ודחופים בדבר המועצה, לאסוף בחצר כל "מטר מרובע" שהיה מונח בה כאבן שאין לה הופכין, או מבטיל עצמו מפרנסה והיו מכהים בו לעשות דבר אדוניהם במסירות נפש ובאמונה שלימה.

ויהי מקץ כך וכך ימים הביאו תקנון דבוּר על אופניו, תוכנית מתוקנת, שכל "מטר מרובע" בה רץ לקומם שממות ולבנות נחלה.

 

אך עוד בטרם עלו ענני אבק מחפירת היסודות, ובטרם ניגש יוצק הבטון בתפסן הברזלים, נוכחו הבנאים לדעת: שהמקום העומד לרשותם, עוביו דק ורוחבו קוֹטֶן, לוחץ בצד ומעיק במוֹתֶן. אין הוא נאה לרובע מגורים, וכל "מטר רץ" שנאסף בחופזה מן הגורן והיקב, נעשה בו איפכא מיסתברא, והפך ל"מטר צר".

 

וילן העם את ר' מוח איש חזון ויאמרו:

"מה זאת עשינו? איזה מין תקן זה? איפה נניח ראשינו בימים ובלילות? אהה! אהה!"              

ראו פרנסי הקהילה בעוני עמם, אפס כי גם צעקתם שמעו וכינסו מועצה לתקן תקנון חדש.

ישבו, וחשבו, ודנו, ושקלו, וטרו, והפכו כל אבן בתקנון שבעה ימים ושבעה לילות. אימצו מוחם, קימטו מיצחם, דיברו והתווכחו עד כלות, רקחו תקנון וביטלו אותו. עד שלבסוף קם ר' מוח איש חזון ויאמר:

"יש עצה ויש תחבולה! נצא כולנו, גברים נשים וטף, ניקח כל "מטר צר" ונמתח אותו בידינו. ואם באמונה נמתח, ירחב הקוטן שלוחץ בצד, ומעיק במותן."

בירכו פרנסי "תל חלום" את ר' מוח איש חזון על חריפותו ואמרו:

"שמענו וגם נעשה!"

יצאו כולם, הפשילו שרוולים, מתחו שרירים, הניחו ידיהם על ה"מטר הצר" והסורר, ור' מוח איש חזון מנצח עליהם וקורא בקול רם:

"קדימה חולמים! נמתח כולנו שכם אחד. נמתח ונמתח עד שירווח!"

מתחו ומתחו משכו, טפחו, גנחו נפחו וגם נאנחו וקולות המאמץ המשותף עולים במעלות קדושים ואל קצווי ארץ, עד... שה"מטר צר" הִתרצה, נעשה בו נס גדול והיה שוב ל"מטר רץ" כשר למהדרין.

וישוב העם מזעפו. נדם קול פרץ וצווחה, ונסו יגון ואנחה וששון ושמחה על ראשיהם והצלחה וברכה במעשיהם בביתם החדש אשר ב"תל חלום", שם הם חיים בעושר לפי התקנון החדש עד עצם היום הזה. .     

 

נ.ב.

נכתב בהשראת "מחטף" ההצבעה באסיפה האחרונה על תקנון לימודי חו"ל.

וְאִם יִמְצא הקוֹרא הנבון לחפשׂ פה היגיוֹן, אַל יִטרח!

שהרי, אֵין כל דימיון בֵּין "מֶטֶר צר" שְׁנִמתח וְנִמְתח,

לאִינוּס תקנוֹן, עִם הבטחה ש"יטוּפל" בו "כְּשיִרווח".