בלילה זה שבו נפתחים אוצרות טללים, על השדות, הנירים והשבילים. שבו העוללים שואלים שאלות של "מה נשתנה" מכל הלילות...

...בוקר ליל הסדר. לבנה של אמצע חודש ניסן עוד מונחת לה עצלה על הכרמל, צונחת לאיטה אל תוך אובך קל של שחר. משכימי קום משכימים כדרכם לעיסוקיהם. אחר כך גם החצר כולה תתעורר לחיי עמלה. והכל כמו תמיד, והכל שונֶה. ערב חג.

מעשיה עתִיקה עִם שפם וזקן, על אורח חיים ותקנון מתוקן, בה יסופר על החולמים לבית,שמתחו "מטר צר" קטן כזית, ועשוהו בית מידות נאה שבּוֹ, ה"מטר רץ" לאוֹרכּוֹ וּלְרוֹחבּוֹ. מקולמוסו המושחז של ירמי בן-צבי , וכל דמיון לק"ק חלם שבגלות מיקרי בלבד... התפרסם בברמה ב...

....אבל בעיקר... לרותה ה"משוגעת לדבר", שעומדת בחזית קיומו הסדיר של הטקס ללא לאות, כל שבוע, כל שבוע, כל שבוע מחדש, לאורך זמן כה רב בדרכה ה"שקטה/סוערת". נדמה לי שאין לקבלת השבת המשותפת שלנו, אח ורע, או מקבילה, בכל התנועה הקיבוצית החילונית. זכינו! ......... ירמיהו מביע תודה לרותה היוז - אך בעיקר מעלה על נס את הפנינה הקצת פחות זוהרת שבכתר חיי התרבות והחברה שלנו ברמת יוחנן - קבלת השבת השבועית...

אותם פַלָחִים שחרשו עם פְּרָדוֹת, או עם D2, שפתחו תלמים "לפי העין", שזרעו בידיים, שהעבירו קווי הַמְטָרָה בידיים, או פתחו תעלות השקייה, שקצרו בחרמשים והעמיסו בקילשונים, שהסתכלו בדאגה הנושנה אל השמים, האם הגשם ימטיר בּעֶיתוֹ... בפרוס חג העומר ה-50 בר"י - ירמיהו מזכיר לנו בזכות מי....

מודעת אבל מתוחמת במסגרת שחורה שנתלתה על לוח המודעות הודיעה לנו על מותו של גדי זבולון קסטלנץ ז"ל. לרוב החברים, שלא הכירו את גדי וסיפור השבי בסוריה, היא לא אמרה כלום. אבל גדי היה בן רמת יוחנן, אח של עוזי וחלחל יבדל"א, בנם של אלה ושמוליק זבולון ז"ל. הוא נולד פה, גדל, התחנך ובגר ובבוא הזמן, כמו רבים מחבריו, התגייס לשירות בצנחנים.

השבוע זכינו לכמה טיפות גשם "מקומי". חשרת העננים השחורה שבאה מהים, עשתה רושם של "כאילו"... הורידה מה שהורידה והמשיכה הלאה להמטיר את עצמה בדרום. ובלילה מתחת לשמיכה החמה, במקום להשמיע את ביאתו הגאיונה והשוטפת, דפק הגשם חרישית על התריסים ונכנע לרוח הנכאים של הרוח... וזה הזכיר לי ימים אחרים, חורפים שבהם כמה טיפות גשם היו הופכות את כל חצר המשק לעיסת בוץ ענקית, בלי כבישים, בלי שבילים, רפש עמוק, טובעני ומצחין במיוחד ליד פלט המעיים של הפרות, הכבשים והתרנגולות, שבטרם פלרם היו מטה לחמנו העיקרי...... ירמיהו מזכיר לנו נשכחות.....

בחורף גשום קשה להבחין בשרידי רצפת "הבית הלבן" מפאת העשבייה הגבוהה. אך השנה, מיעוט הגשמים הותיר את השרידים חשופים על גבעת "הבית הלבן", הגבעה שמונחת לה בשלווה מתנשאת, בין היער וכביש 70, ונקראת כך בפינו, על שם אותו בית לבן שעמד בראשה לפני מלחמת השיחרור...... אלישע מספר שבשנות ילדותו אכן עמד על הגבעה הזו בית, 3 על 3 מטר, בנוי מאבני גזית לבנות, דבר שלא היה רגיל בכפרי הסביבה, הבית היה בלי משקופים ובלי דלתות, חדש, למעשה איש לא גר בו מעולם.

גבעת הבית הלבן במקרה שלנו אינה משכנו של נשיא ארה"ב אלא אתר מרכזי בהיסטוריה ובמורשת של קיבוץ רמת יוחנן....